2וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני׃

3ויאמר לי עבדי־אתה ישראל אשר־בך אתפאר׃

4ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את־יהוה ופעלתי את־אלהי׃

5ועתה אמר יהוה יצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל [כ לא] [ק לו] יאסף ואכבד בעיני יהוה ואלהי היה עזי׃

6ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את־שבטי יעקב [כ ונצירי] [ק ונצורי] ישראל להשיב ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד־קצה הארץ׃ ס

7כה אמר־יהוה גאל ישראל קדושו לבזה־נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען יהוה אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך׃

8כה אמר יהוה בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות׃

9לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על־דרכים ירעו ובכל־שפיים מרעיתם׃

10לא ירעבו ולא יצמאו ולא־יכם שרב ושמש כי־מרחםם ינהגם ועל־מבועי מים ינהלם׃

11ושמתי כל־הרי לדרך ומסלתי ירמון׃

12הנה־אלה מרחוק יבאו והנה־אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים׃

13רנו שמים וגילי ארץ [כ יפצחו] [ק ופצחו] הרים רנה כי־נחם יהוה עמו ועניו ירחם׃ ס

14ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני׃

15התשכח אשה עולה מרחם בן־בטנה גם־אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך׃

16הן על־כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד׃

17מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו׃

18שאי־סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו־לך חי־אני נאם־יהוה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה׃

19כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך׃

20עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר־לי המקום גשה־לי ואשבה׃

21ואמרת בלבבך מי ילד־לי את־אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם׃ ף

22כה־אמר אדני יהוה הנה אשא אל־גוים ידי ואל־עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על־כתף תנשאנה׃

23והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי־אני יהוה אשר לא־יבשו קוי׃ ס

24היקח מגבור מלקוח ואם־שבי צדיק ימלט׃

25כי־כה אמר יהוה גם־שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת־יריבך אנכי אריב ואת־בניך אנכי אושיע׃

26והאכלתי את־מוניך את־בשרם וכעסיס דםם ישכרון וידעו כל־בשר כי אני יהוה מושיעך וגאלך אביר יעקב׃ ס