מָּלִיט noun masculine^{Amos 9:1} escaped one, fugitive; — ׳פ absolute 2 Kings 9:15 +; plural construct מְּלִיטֵי Judges 12:4 +; suffix מְּלִיטָיו Obadiah 14, etc.; — Amos 9:1; 2 Kings 9:15; Genesis 14:13; Ezekiel 24:26,27; Ezekiel 33:21 ( + מִן local), Ezekiel 33:22; ׳שָׂרִיד וּפ Joshua 8:22; Jeremiah 42:17; וְשָׂרִיד ׳פ Jeremiah 44:14; Lamentations 2:22; with Genitive subject Judges 12:5 fugitives of Ephraim (strike out in Judges 12:4, see GFM), so with suffix Ezekiel 6:9; Ezekiel 7:16; Obadiah 14; with Genitive object, escaped of, i.e. from Isaiah 45:20, so מְּלִיטֵי חֶרֶב Jeremiah 44:28; Ezekiel 6:8.

[מָּלֵיט] noun masculine id.; — plural מְּלֵיטִם Numbers 21:29 (as appositive, or adjective), יִ֯ם Isaiah 66:19; מְּלֵטִים Jeremiah 44:14, + מִן from Jeremiah 50:28; Jeremiah 51:50.

הַפָּלִ֔יט הַפָּלִ֖יט הַפָּלִ֧יט הפליט וּפְלִיטֵ֨י וּפְלֵטִ֖ים וּפָלִ֔יט וּפָלִֽיט׃ ופלטים ופליט ופליט׃ ופליטי פְּ֠לֵיטִים פְּלִ֣יטֵיהֶ֔ם פְּלִ֥יטֵי פְּלִיטֵ֣י פְּלִיטֵ֤י פְּלִיטָ֑יו פְּלֵטִ֣ים פְּלֵטִֽים׃ פְּלֵיטִם֙ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם פָּלִ֣יט פָּלִ֤יט פָּלִֽיט׃ פָלִיט֙ פלטים פלטים׃ פליט פליט׃ פליטי פליטיהם פליטיו פליטיכם פליטים פליטם faLit feliteiChem hap·pā·lîṭ happaLit happālîṭ pā·lîṭ p̄ā·lîṭ paLit pālîṭ p̄ālîṭ pə·lê·ṭim pə·lê·ṭîm pə·lî·ṭāw pə·lî·ṭê pə·lî·ṭê·hem p̄ə·lî·ṭê·ḵem peleiTim peleTim pəlêṭim pəlêṭîm peliTav pəlîṭāw pəlîṭê pəlîṭêhem peliTei peLiteiHem p̄əlîṭêḵem ū·p̄ā·lîṭ ū·p̄ə·lê·ṭîm ū·p̄ə·lî·ṭê ufaLit ufeleTim ufeliTei ūp̄ālîṭ ūp̄əlêṭîm ūp̄əlîṭêInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts